<h1>שבלי הלקט סימן קכ"ח</h1>
<h2>דף כד:</h2>
ומה טעם אין מתפללין בשבת אלא שבע ברכות. אמר רב הונא מפני שאסור לאדם לבקש צרכיו בשבת [ירושלמי שבת פט"ו ה"ג] פי' לפי שבתפילות י"ח ברכות יש דברים שאדם מיצר עליהן אם הוא צריך להן, ואתי למעט בעונג שבת. אמר רב נחמן [ברכות כ"א ע"א] כי הוינן בי רבה בר אבהו איבעיא לן מיניה הני בני בי רב דטעו ומתחלי תפילות חול בשבת מהו שיגמרו. פי', שאחר שאמ' ג' ראשונות שצריך להזכיר שלשבת, טעה והתחיל אתה חונן כסדר תפילת חול, מהו שיגמרו אותה ברכה, שנזכר בה כי הוא שבת. ואמר לן גומרין אותה ברכה, דבדין הוא דבעי לצלויי י"ח ומשום כבוד שבת הוא דלא אטרחוה רבנן וכיון שהתחיל גומר. ופירש הר' שלמה ביר' אברהם זצ"ל דווקא בתפילת ערבית שחרית ומנחה, דיש בהן מקום לשמונה עשרה, אבל תפילת מוסף אין בה מקום לשמונה עשרה כלל, הילכך פוסק אפילו באמצע הברכה. ומורי הר' מאיר נר"ו פירש, דווקא בברכת אתה חונן גומר, אבל בשאר ברכות פוסק. והכי איתא בירושלמי [ברכות פ"ד ה"ד] הכל מודין באתה חונן דגומר כל אותה הברכה. אמר ר' תמיה אני למה ביטלו חונן הדעת בשבת. אם אין דעה תפילה מניין. [כ"ד ע"א] ואם טעה והתפלל בשבת כל התפילה שלחול חוזר ומתפלל. וכתב אחי ר' בנימן נר"ו הטועה בתפילות שלשבת ערבית שחרית ומנחה והחליף שלזו בזו, אומר אני שאין צריך לחזור ולהתפלל, לפי שעיקר ברכה רביעית היא אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתינו כמו שאמר ביום טוב אתה בחרתנו. וקדמונינו ז"ל תיקנו לומר בכל תפילה ותפילה כפי הסדר שסידרו והאריכו על ידי עילה שמצאו בחכמתם, על כן נראה שאין צריך לחזור ולהתפלל, שהרי תפילת שבת התפלל. אבל המחליף ומשנה לכתחילה, עליו אני קורא אל תסג גבול עולם (משלי כ"ב, כ"ח) ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י', ח') והנני מדמה את זה למה ששנינו [שקלים ג' ב'] בשלש קופות שלשלש שלש סאין תורמין את הלשכה וכתוב עליהן אלף בית גימל, ואמר רבא [מגילה כ"א ע"ב] לידע אי זו נתרמה ראשון להקריב ממנה ראשון, שמצוה בראשון. פי' מצוה בראשון, אבל אם שכחו והקריבו תחילה מן המאוחר, אין חוששין אלא משום מצוה. הכא נמי מצוה להתפלל כל תפילה ותפילה בעונתה, אבל אם טעה והחליף אחת מהן אינו חושש, שכל אחת ואחת תפילת שבת היא. אך בתפילת מוסף אין נראה לומר כן, שאין דרך למוסף בשאר תפילות, ולא לשאר תפילות במוסף. תנו רבנן [ברכות כ"ו ע"ב] טעה ולא התפלל שלמנחה בערב שבת, מתפלל ערבית שתים שלשבת. טעה ולא התפלל בשבת במנחה מתפלל במוצאי שבת שתים שלחול, ומבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשנייה. ואם לא הבדיל בראשונה והבדיל בשנייה, שנייה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו. פי' צריך להקדים תפילת החובה לתפילת התשלומין. הילכך כשהבדיל בשנייה ולא הבדיל בראשונה שנייה עלתה לו שצריך להבדיל בה וראשונה לא עלתה לו לשם תשלומין, דבעינן שתהא לאחר תפילת החובה, אלא עוד חוזר ומתפלל לשם תשלומין בלא הבדלה. ואם הבדיל בזו ובזו שתיהן עלו לו. ואם לא הבדיל בזו ובזו שתיהן עלו לו, דתניא טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס.
